ראיון עם טלי רובינשטיין על השינוי בחינוך המוזיקלי

הקורונה ביקרה פה, מה נבחר להשאיר ממנה בחינוך המוזיקלי?

כמו שאתם יודעים MIA MUSIC הוקמה בתקופת הקורונה,

קרו כל כך הרבה דברים, למדתי וחוויותי כל כך הרבה דברים חדשים,

חשבתי שזה הזמן לשינוי גישה ושינוי פרדיגמות.

הפעם אני רוצה לתת את הבמה לקולגה יקרה שעשתה שינוי מדהים בתקופה

את טלי רובינשטיין הכרתי לפני המון שנים.

הדימוי שעולה לי בראש כשאני חושבת עליה היא "החלילינית מהמלין",

טלי נגנית חליליות מעולה!

הנגנים והנגניות שהיו סביבי תמיד היו מאוד רציניים ומדוייקים,

ההתייחסות הביצועית ההיסטורית,

צורת הנשיפה,

האצבוע הייחודי, בהתאם לכלי שנבנה בדייקנות על ידי בונה מקצועי, המתמחה בתקופה ובאזור גאוגרפי,

היום אני חושבת שלפעמים לקחנו את עצמנו ברציניות רבה מדי כדי "לפצות" על זה שהחליליות נחשבו (ואולי עדיין נחשבות) בארץ ככלי לימוד ולא ככלי סולני רציני.

אצל טלי היה משהו אחר.

בנוסף לסופר מקצועיות ורציניות כמו שאר הנגנים המקצועיים,

היה בה משהו

סוחף,

וירטואוזי,

יכולת אלתור מטורפת,

נגינה משחקית,

שואו מטורף.

ידעתי שטלי עברה לארה"ב והנחתי שהיא עושה שם חייל.

יום אחד נחת בתיבת המייל שלי הוידאו הזה:

תודו שזה מדהים!

החלטתי שזו הזדמנות מעולה לחדש את הקשר עם טלי ולשמוע מה שלומה ומה היא עושה.

קודם כל נראה שטלי פרצה את גבולות המוזיקה שנכתבה לחליליות ופורחת בנישת הג'ז.

חוץ מזה, מהסרטון שהגיע אלי -

היה נראה שטלי לקחה את האתגרים של הקורונה והפכה אותם לכוח יצירתי עצום.

עניין אותי איך זה עובד, עניין אותי תהליך השינוי,

ובעיקר עניין אותי האם ואיך זה השפיע על תפיסת הוראה הנגינה שלה.

לשמחתי, טלי נענתה לאתגר מייד ושיתפה בכל התהליך שעבר עליה בשנה האחרונה.

איך את רואה את השינוי בעולם הוראת הנגינה?

קשה לי לומר באופן כללי,

אבל אני יכולה להגיד שאצלי חל שינוי עצום בהוראה ובכלל בתקופה האחרונה.

בעקבות הקורונה נאלצתי, כמו שאר המוזיקאים בעולם, להפסיק להופיע ולהפסיק ליצור מוזיקה עם אנשים,

ולכן התחלתי ללמד אונליין בעזרת בעלי היקר אנג׳לו המלאך שבנה לי אתר אינטרנט מושקע!.

אני חייבת לומר שעד אותו הרגע הייתי מאוד חשדנית לגבי לימודים אונליין -

כשלמדתי חלילית בשנות התשעים (וואו זה נשמע עתיק) אתם יודעים,

לא היה בדיוק זום.

אפילו לא סקייפ,

אבל כן היה לי מנגו סגול,

וד״ר מרטינס שחורות, שקיבלתי לבת מצווה וזה היה גם פסגת הטכנולוגיה וגם פסגת המגניבות.

האם יכולה להתקיים הוראה איכותית בלי המפגש הפיזי?

לא הצלחתי לדמיין איך שיעור יכול לעבוד בלי מפגש פנים מול פנים.

אבל כעת לאחר קצת מעל לשנה בפורמט,

אני מכורה ולא חושבת שארצה לחזור ללמד כמו פעם.

היתרונות של הלימוד מרחוק אדירים:

המרחק הגיאוגרפי לא רלוונטי ולכן מתאפשר לי ללמד תלמידים

מארה״ב,

ישראל,

אירופה

ואמריקה הלטינית.

היו גם שני תלמידים מאסיה אבל הם נעלמו באופן מסתורי

(אם אתם קוראים את זה, קודם כל סחטיין על העברית, וגם - הכל בסדר??).

האילוץ לעבור להוראה מקוונת יצר חוויה מעשירה, מרתקת, נוחה ומרחב לימוד שיוויוני

זכיתי להכיר אנשים יקרים מקשת רחבה של מקומות ותרבויות, ולהיחשף למוזיקה מגוונת,

וזה הפך את ההוראה לחוויה עשירה ומעניינת בצורה יוצאת דופן.

מעבר לזה,

הנוחות של ללמד בבית בנעלי בית ובמכנס קורדרוי מידה של בנים בצבע בז׳ (אין לי, המכנס הוא מטאפורה), כל אחד במרחב המוכר והבטוח שלו -

אחרי שמתגברים על המבוכה של עשר הדקות הראשונות בזום וכל

ה״שומעים אותי? רואים אותי?״ -

לא תסולא בפז! (סליחה על הקפיצה בז׳רגון, איך אומרים ״פרייסלס״ֿ??).

דווקא בגלל הפורמט, נוצר מרחב מיוחד על גלי הזום שבו התלמיד ואני שותפים שוויוניים,

אף אחד לא נמצא בבית של האחר והשיח מאוזן.

עוד דבר שאני מאוד אוהבת הוא שהכל מתוייק ומסודר בדרופבוקס בסדר אלפביתי,

כך שאין אפשרות להתבלגן.

בעולם הלא וירטואלי, יש לי נטייה לאגור דפים (אני נצר לשושלת של אגרני דפים),

ובמחשב אין אפשרות כזו,

כך שזה הפך אותי למסודרת ומתוקתקת לעילא ולעילא (אקסקיוז מיי ארמית) כמו שתמיד רציתי להיות.

לא מוותרת על הנוחות והגמישות, כן מתגעגעת לנגינה המשותפת

כמובן חשוב לציין, גם אם התלמידים גרים לא רחוק,

אני חושבת שכולם שמחים לוותר על הפקקים ,

(למרות שהתלמיד שגר קרוב רמז שאולי יום אחד נוכל להיפגש לשיעור אמיתי

ואני מאוד חוששת שאולי הוא התכוון למה שאמר).

הדבר היחיד שלא מתאפשר (עדיין) הוא לנגן יחד,

וזה חסר לי מאוד כי אני זוכרת את הנגינה יחד כחוויה מדהימה ומעוררת השראה,

אבל אני מקווה שיהיה לזה פתרון.

(*וגם זה כבר פתיר)

בינתיים, צריך למצוא דרכים יצירתיות להתגבר על המכשול,

למשל -

לפעמים אני מנגנת פלייבק ששנינו שומעים,

ואז אנחנו מאלתרים על זה ״שאלה״ ו״תשובה״ - פראזה אחת התלמיד, ואחת אני.

אני אמנם שומעת הכל בדיליי אבל התרגלתי לתרגם בראש את הנגינה של התלמיד חלקיק שניה אחורה (יכולת מאוד ספציפית שאין לה שום שימוש אחר),

ככה אנחנו עדיין יכולים ״לג׳מג׳ם״ ביחד. בערך.

פיתחתי מיומנויות לחזות את העתיד

יש גם מצב קצת אבסורדי עם אחד התלמידים שמשתמש במחשב מאוד (מאוד!!!!) ישן -

אגב, המלצה, עדיף לא להשתמש במחשב מאוד מאוד ישן.

אומרים שמחשב ישן עלול לעבוד לאט ואף להיתקע.

אז יש עם אחד התלמידים סיטואציה, שבה אני חווה את החוויה הנהדרת של לשמוע כל מה שאני אומרת גם בלייב, וגם בדיליי של 2 שניות וצריכה להתעלם מזה ולהמשיך לדבר,

כי הוא לא יודע על כל הברוך שמתחולל בצד שלי.

גם כשאני מדגימה משהו,

אני שומעת את הנגינה של עצמי בדיליי תוך כדי הנגינה מה שיוצר בליל של משהו בין סטיב רייך למוזיקה סריאלית.

מזלי שגדלתי בבית בו אני ושלושת האחים שלי,

התאמנו כל אחד על כלי אחר ויצירה אחרת באותו חדר ובאותו זמן.

אני חושבת שזה הכין אותי לאתגר.

בנוסף, עם אותו תלמיד למדתי לחזות מראש כשתי שניות לפני,

(אין לי מושג מאיפה בעתיד של הזום המסר הזה מגיע אליי),

שעוד שתי שניות יקרה משהו שיגרום לי לעצור את התלמיד ולומר משהו,

ככה שכשהנבואה מתגלה אליי אני אומרת מייד את מה שיש לי בראש ועם הדיליי של השתי שניות,

התגובה שלי מסתנכרנת בול בזמן!

(יכול להיות שהגיע הזמן לקריירה בניצוח?

תמיד תהיתי איך הם מסמנים את הכניסות לפני הזמן והכל יושב ביחד).

אז תודה (סוג של) לקורונה,

ותודה לטכנולוגיה -

ברצינות אבל,

אני מאוהבת בפורמט הזה, וסקרנית ביותר לאן זה יוביל בשנים הקרובות!

ועכשיו אתם:

ספרו לנו מה אתם בוחרים להשאיר אצלכם מהשינויים שנכפו עלינו בתקופת הקורונה?

ולכל מי שרוצה עוד קצת מטלי:

Youtube: www.youtube.com/talirubinstein

Facebook: www.facebook.com/talirubinsteinrecorder

Instagram: www.instagram.com/talirubinstein

TikTok: www.tiktok.com/@talirubinsteinrecorder