21 בספט׳ 2022זמן קריאה 3 דקות

תרגיל בהתעוררות

עודכן: 22 באוג׳ 2023

כנראה שזה היה צריך להיות הפוסט הראשון בבלוג

כן - זה השם של אחד האלבומים הנפלאים

ושמו של שיר הנושא מתוך האלבום אותו מבצע שלומי שבן עם חווה אלברשטיין האגדית.

אין לי מושג למה שלומי שבן בחר בשם הזה,

כנראה שמתישהו יגיע הזמן לבחון את זה לעומק.

אבל עבורי,

זו היתה איזושהי קריאת השכמה מהחיים על פי כוח האינרציה.

אנחנו רגילים,

מתרגלים

וחיים באיזשהו לופ צפוי יותר או פחות.

לפעמים צריכים את המשהו הזה שיעיר אותנו,

ינער אותנו,

ויזכיר לנו שיש לנו את האפשרות לבחור ולשלוט על האופן בו חיינו מתנהלים.

זכות הבחירה - אולי זו חובה עבור כולנו?

המילה בחירה היא אחת מהמילים האהובות והמשמעותיות ביותר עבורי.

בחרתי לגור בצפון הרחוק בסביבה הטרוגנית בין כפרים וערים,

בין קהילות שחלקן רוחניות מאוד

וחלקן חומרניות מאוד.

בחרתי שיהיו לי ארבעה ילדים

ושיהיה המון רעש בבית...

בחרתי לנגן,

בחרתי ללמד

ובחרתי לנהל.

הרגע בו השעון המעורר מצלצל

הגיע הרגע הזה,

ההתעוררות.

הבנתי שאני לא אוהבת את מה שאני עושה.

שזה לא נכון לי ולא עושה לי טוב,

ואפילו שהייתי כבר בת 43 בחרתי לעזוב ולצאת לכיוון חדש.

יצאתי למסע, כשלמעשה לא היה לי מושג קלוש את מי אפגוש בו,

לאן הוא יוביל אותי,

והאם בכלל אצליח.

יצאתי לדרך כי הבנתי שזו הברירה היחידה,

אחרת פשוט אתייבש,

אחרת אהפוך למשהו ומישהי שאני לא רוצה להיות.

הבנתי שאם לא אהיה אמיצה עכשיו ממש ברגע הזה

אני אתחרט.

וכן,

היה הרבה יותר קל להישאר במקום.

היה ידוע,

היה בטוח.

היתה וודאות.

יותר מזה, היה לי מקום שהעריך אותי,

שאהבתי להיות בו,

שהרגשתי שייכת.

החלטתי לא לוותר על הערכים הכי בסיסיים שלי

האומץ הזה הביא אותי לעשות את הצעד ולצאת.

היום אני יודעת להגיד שזו אחת מאותן החלטות

שבראי הזמן מתגלות כהחלטות משנות חיים.

אחת מההחלטות החכמות שעשיתי.

בחרתי להיות נאמנה לערכים שלי.

להיות במקומות שהם נכונים ולא כי התרגלתי.

להיות יצירתית,

להיות במקום שיפתח אותי,

שיאתגר אותי,

ולא להתרגל למוכר ולשגרה.

ובעיקר לצאת לדרך שמאפשרת לי לקחת אחריות מלאה על החיים שלי,

ולא להתפשר!

מצאתי את האומץ לשנות וקיבלתי מתנה

התעוררתי,

העזתי

ונחשפתי לעולמות חדשים שלא ידעתי על קיומם.

פגשתי א.נשים מדהימים - באישיות וביכולות יוצאות הדופן שלהם.

א.נשים שאין סיכוי שהייתי פוגשת במסלול חיי הקודם.

רכשתי לעצמי המון מיומניות חדשות- כן בגיל 43…

כאלו שלא דמיינתי שארכוש.

כל זה אפשר לי לשדרג את ארגז הכלים הפרטי שלי.

ארגז עם כלים לחיים, ליזמות, לחינוך.

הצעד שעשיתי גרם לי להתעורר ולחשוב מחדש

על ערכים,

על סדרי עדיפויות,

על אושר וסיפוק.

התעוררות שחייבה אותי למצוא פנאי ולחשוב.

אז איך מזהים את הרגע?

איך יודעים לזהות את הרגע הזה שבו צריך לעצור לרגע ולחשוב?

לפעמים זה משהו שנוחת עלינו,

או על מישהו יקר לנו, שמערער את כל מה שהכרנו וחשבנו.

אירוע שגורם לנו להבין ששום דבר אינו מובן מאליו,

שזה הזמן לבחון את החיים שהכרנו מחדש.

אבל אילו אירועים קשים שקורים לעיתים רחוקות (אני מאוד מקווה).

לפעמים אילו "אסונות טבע" שאין לנו כל שליטה עליהם

ולא קשורים אלינו באופן ישיר,

דוגמת הקורונה, שפתאום הגיעה ושינתה את העולם שהכרנו,

וחלקנו אף היו חייבים להמציא את עצמם מחדש כדי לשרוד את התקופה הזו.

אבל אני מתכוונת לרגע שמחלחל לו לאט לאט בתוך השיגרה שלנו.

ההרגשה הזו שמתפשטת לה לאט לאט,

שאנחנו יודעים שמשהו לא עובד,

לא מדוייק,

ובכל זאת ממשיכים כי לא ברור לנו מה זה,

ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון.

ואנחנו ממשיכים וממשיכים,

וכל הזמן מרגישים שמשהו צריך להיות אחרת.

למה לצאת מאזור הנוחות? זה הרי נוח...

אני מאמינה

שכשאנחנו מוצאים את הזמן לכנות אמיתית עם עצמנו זה מאפשר חיים שלמים יותר.

זה מאפשר לנו התחדשות.

כשאנחנו מבינים שמשהו לא עובד עד הסוף,

לא מספיק מדויק,

ואנחנו מוכנים להעז ולנסות לשנות - אלו החיים במלואם.

אפשר לנסות וגם לטעות - הרי רק מנסיונות לומדים.

תמיד אפשר לשנות כיוון.

זה מאפשר להעז וללמוד גם בגיל מבוגר יותר,

זה מאפשר לגלות זויות הסתכלות חדשות על העולם הסובב אותנו

בעיניים פחות שיפוטיות ויותר מתבוננות ולומדות.

ניקח מזה מה שנרצה,

נוותר על מה שלא מתאים לנו.

תחושת הגמישות והדינמיות מבחירה היא תחושה המעניקה בטחון.