להפוך את הקורס הכי משעמם להכי אטרקטיבי

תכירו את עדן ברט, אני מגדירה אותה כיזמית חינוך.

עדן היא סטודנטית לתואר שני בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית.

האמת נשמע קצת משעמם...

הציעו לה להיות מתרגלת של סטודנטים שנה א',

הבחירה היתה בין שני קורסים שונים.

היא לא היתה בטוחה שזה מה שהיא רוצה, ועד שהחליטה נותרה רק אופציה אחת -

והיא האופציה של הקורס המבאס ביותר בשנה א'.

כן, הקורס הזה שנחשב הכי משעמם, הכי טכני, הכי קשה.

זה שכולם חייבים לעבור, יותר נכון לשרוד.

ובשמו המלא: קורס מבוא לשירה אנגלית.

למה לך???

השאלה הראשונה שעלתה לי בראש, היתה למה בכלל?

למה לך לקחת את זה על עצמך?

הרי גם ככה, לא היית בטוחה שאת רוצה להיות מתרגלת,

זה לא קשור למחקר שלך, לתחום ההתמחות (עדן עוסקת ברומנים ויקטוריאניים)

אז למה?

מה בעצם עדן אומרת:

1. קודם כל יש לי מחוייבות ומילה שלי היא מילה.

2. הזדמנות - לראות בזה אתגר לבנות משהו חדש, לשנות, לעשות אחרת - להפוך את הלימון ללימונדה.

שחוק ככל שהביטוי הזה יכול להיות - זה בדיוק מה שהיא עשתה.

במילים אחרות, קוראים לזה תבנית חשיבה מתפתחת.

בנוסף, היתה פה סביבה מאוד מכילה,

כמו שעדן מספרת,

לה עצמה היתה חוויה טובה מהמרצה שלה בקורס הזה כשהיא עשתה אותו בשנה א' שלה.

"מרצה שידעה לחבר".

היתה לה כבר התנסות חיובית וקצה חוט ראשון לפיצוח האתגר.

אז איך עושים את זה? איך הופכים את הקורס הכי מבאס לקורס הכי מגניב?

מאיפה מתחילים?

עדן החליטה לפרק רגע את כל הדברים הטכניים האלו,

היבשים,

שכל כך לא אהובים על הסטודנטים.

היא הגיע לתגלית מעניינת:

החלקים הטכניים שבקורס שירה אנגלית שנראים במבט ראשון כל כך יבשים,

למעשה נמצאים בעוד המון מקומות בחיים שלנו - מקומות הרבה פחות משעממים...

"החלטתי שזה הולך להיות השיעור הכי כיפי ומהנה,

ונראה שגם הצלחתי...."

הבנתי שמה שכיף לי יהיה לרוב גם כיף להם.

"כשלי כיף גם להם כיף ולהפך,

וכן, לפעמים צריך לעשות גם דברים פחות מהנים"

לי זה מזכיר את המורה שלי לתנ"ך בכיתה ח', שלימדה בכזו אנרגיה והתלהבות,

שכולנו, ששנה לפני כן לא ממש סבלנו את המקצוע, התאהבנו בשיעורי תנ"ך וממש חיכינו להם.

בואי נהיה פרקטיים, איך נראה שיעור כזה?

המטרה שעדן הגדירה:

כל שיעור הסטודנטים יקבלו 3 דוגמאות "חיצוניות" שיחברו אותם לנושא.

איך זה קורה בפועל?

כשמבינים מה קורה שם מבחינה טכנית, אז גם מבינים למה זה הצחיק.

בשיעורים שלה, עדן משתמשת בהרבה מאוד הומור אבל לא הכל חייב להיות קליל.

יש נושאים רציניים ורלוונטיים שהסטודנטים מתחברים אליהם לא פחות:

ברגע שהטכני והרגש מתחברים, קורה הקסם

האמת שעדן עושה את הברור והידוע:

ברגע שאנחנו מצליחים להתחבר לעשייה ממקום רגשי,

נוצרת המוטיבציה.

איך לא חשבנו על זה קודם:)

איך זה רותם אותם לעבודה?

כשיש בזה משמעות הם מבינים את הכוח של זה.

החיבור הזה מושך אותם פנימה.

הם מרגישים שמה שקורה בכיתה, באמת קשור אליהם ולחיים שלהם.

כשהשיעור מהנה, כשכייף להם לבוא לשיעור,

הם גם יחשבו על זה אחרי שהשיעור הסתיים, ולא ישכחו אחרי רגע וחצי.

היישום:

האם צורת הלימוד הזו הופכת אותם ליצירתיים יותר?

מפתחת את היצירתיות שלהם?

התשובה היא לגמרי כן!

אחת המשימות של הקורס היא כתיבת שיר - זה משהו שקיים כבר כמה שנים,

אבל עדן לקחה את זה צעד אחד נוסף.

"אני לא מראה להם שאני יכולה למצוא דברים כיפים בשירה,

אני מראה להם שזה תמיד היה שם,

וששירה תמיד היתה קשורה לחיים"

אחת מהמטלות הנוספות שיש להם היא למצוא בעצמם דוגמאות.

זה אומר לקחת את מה שקורה בשיעור ולהתחיל ליישם את צורת החשיבה הזו:

ההקבלה בין מה שלומדים לעולם האמיתי בו הם חיים.

דרך נוספת שעדן אהבת להשתמש בה,

היא באמצעות "ממים", זה עובד עליהם מאוד חזק.

גם להיות מצחיקים וגם להעביר מסר בצורה מאוד ברורה מעצם התבנית של הממים.

אוקי, נראה שזה עובד מצוין,

איך מלמדים ככה מקצועות נוספים?

כל אחד יכול למצוא איך להתחבר לתרבות הפופולרית .

זו תרבות מאוד מגוונת:

תרבות נוצרת על ידי אנשים מאוד מגוונים ויצירתיים מתחומים שונים,

ולכן כל אחד ואחת מאיתנו יכול (וצריך), למצוא את הדבר שמתאים לו ולתחומו.

בנוסף, צריך לעזור לסטודנטים להתחבר לדברים שמתחבאים בתוך החומרים.

שאלת ה "בשביל מה?"

מה הקשר בין מה שאנחנו מלמדים או לומדים לחיים עצמם

חשוב לעדן להראות לסטודנטים שלה, שיש לא מעט מקומות בהם החיים עכשיו רלוונטיים ואפילו דומים לחיים ורגשות של אנשים לפני 500 שנים.

לייצר את החיבור בין תרבות מסורתית לעולם שלנו היום.

בכל נושא אפשר למצוא משהו שרלווטי אלינו היום.

מה החזון שלך להמשך?

החלום של עדן הוא להשפיע בצורה חיובית ויצירתית על העולם.

היא לא מדברת על סקיילים עצומים,

קודם כל להשפיע.

יש פה המון קלילות

עדן לא לוקחת את עצמה כל כך ברצינות..

יש פה המון קלילות

כמו בכל דבר החכמה היא השילוב:

לחבר בין הקלילות לבין הרצינות-

כן אנחנו קוראים את שייקספיר,

אנחנו עוסקים בנושאים כבדים.

למה היצירות האלו כל כך מצוטטות ולמה מדברים עליהן גם אחרי 500 שנה:

כי היוצרים שלהן היו גאונים!

הקלילות של עדן גם בנושאים סופר רציניים,

מאפשרת חיבור הרבה יותר גדול מצד הסטודנטים ומעצימה את הערך של החמרים הנלמדים.

השאלה הזהה - טיפ להתמדה:

איך בונים יכולת התמדה?

קודם כמתרגלת חשוב לעדן להיות גמישה, יצירתית והגיונית. לא ללכת עם "ראש בקיר".

איך היא מצליחה לשמור על יכולות ההתמדה של עצמה?

איך היא מצליחה להמנע מכל הסחות הדעת כשהיא צריכה לעשות מטלה?

כדי לעמוד ביעדים שהיא הציבה לעצמה כמו כתיבת התזה?

לסיכום:

• יש פה חיבור של חומרי הלימוד עם עולמות התוכן של הסטודנטים

• יש פה הרבה הומור ויצירתיות

• חיבור של החלק הטכני לרגש של הסטודנטים.

• פיתוח הסקרנות של הסטודנטים

• חיבור של החומרים - גם אלו מלפני 500 שנים לכאן ועכשיו ולסיפור האישי.

• לא לקחת הכל כל כך ברצינות - לדעת לשלב בין הקליל, ההומור לבין הרציני.

• והחלק האחרון הוא היישום. לתת לסטודנטים משימות שיתרגלו אותם בצורת החשיבה הזו.

והאמת - שזה מה שעדן סיפרה לי כבר בתחילת השיחה:

מכיוון שכולנו רוצים את עדן במערכת בצורה זו או אחרת כי היא התקווה שלנו לחינוך רלוונטי וטוב יותר,

אם מישהו מכם או מכן בענייני יזמות, שינוי עולם, תיקון עולם,

שינוי פני החינוך -

מוזמנים ליצור קשר עם עדן ולהמשיך את השיחה מכאן

השיחה המלאה, המרתקת ומלאת ההשראה נמצאת בערוץ היוטיוב שלנו בלחיצה כאן