נפילת מוטיבציה של חודש זרקה לפח עבודה של 3 שנים

אריאל זילברשטיין,

שירת בחיל האויר במשך 25 שנים,

סיים בהצטיינות תואר בהנדסת חשמל מהטכניון,

עבר לעבוד בתעשייה,

הקים חברת סטארטאפ בתחום כלי הטיס הבלתי מאויישים, להצלת חיי אדם משריפות.

במקביל למד אוירובוטיקה,

סקסופון,

פסנתר

וגילה שרכישת מיומנויות היא הדבר הקריטי ביותר בעולם היום.

אם אתה יודע ללמוד לטוס,

באותה השיטה בדיוק אתה יכול ללמוד כל תחום אחר שמעניין אותך,

הכל עניין של שיטה ותחקיר...

זו הסיבה שהוא עבר לתחום החינוך ולערד.

היינו נערים בכיתה יא' כשפרצה מלחמת יום הכיפורים

המלחמה, המראות הקשים גרמו לנו להחליט להתגייס לצבא לתפקיד משמעותי,

ולתרום ככל יכולתינו.

שם התחיל תהליך הלמידה שלי.

החלטתי להתגייס לחיל האויר לקורס טיס.

נפילת מוטיבציה של חודש אחד ממש לקראת סוף הקורס הארוך,

זרקה לפח מאמץ של 3 שנים.

למעשה הודחתי מהקורס רגע לפני הסיום והועברתי למגמת ניווט.

את אותה נקודת השבירה אני לא מפסיק לתחקר מאז ועד היום.

מה זה תחקור?

אחד הדברים שהפנמתי מחיי הצבא לחיים האזרחיים היא תרבות התחקור.

תחקור מורכב מ3 שלבים:

1. מה היה?

2. למה היה?

3. מה אני עושה בפעם הבאה כדי להשיג תוצאה טובה יותר?

על השאלה מה היה,

בדרך כלל אנחנו נוטים להתפזר.

יש לנו סיפורים מפה ועד להודעה חדשה. החכמה היא למקד ,

לברור את המוץ מהתבן.

מה באמת מתוך כל הדברים רלוונטי לתחקיר.

על השאלה למה היה

חייבים לענות בלי הנחות!

הנטייה האנושית של כולנו היא לחפש אשמים לחוסר ההצלחה שלנו מבחוץ,

במקום להסתכל פנימה על מה שבשליטתנו ומה אנחנו יכולים לשנות.

מעט מאוד אנשים יודעים בזמן ניתוח הארוע לקחת פנימה ולשאול מה האחריות שלהם לדבר.

לדוגמא :

אני רואה את תרבות התחקור כדרך להתפתחות אישית,

התמודדות עם כשלונות והשגת תוצאות טובות יותר.

אחרי 25 שנים בצבא

לקחתי את תרבות התחקור כדרך חיים והעברתי אותה לכל תחום אחר בחיי.

במהלך השירות נרשמתי ללימודי הנדסת חשמל בטכניון-

החלטתי שאני הולך להיות סטודנט מצטיין.

היום אני יודע להגיד שזו היתה החלטה שנבעה מאגו ולא מתוך איזו סיבה עמוקה,

גם ידעתי שאצטרך לעבוד מאוד קשה כדי להשיג את זה,

אני לא מאלו שהכל הולך להם בקלות.

וכן, עבדתי קשה.

היו מבחנים שנכשלתי בהם.

פה באה לעזרתי תרבות התחקור,

להבין מה לא עבד,

למה לא עבד

ומה אני יכול לעשות אחרת.

איך אני יכול לגשת למועד נוסף ולהצליח.

איך מתחזקים יעד כל כך רחוק שמונע רק מאגו?

לימודים בטכניון דורשים המון מאמץ, תרגול והתמדה.

להיות סטודנט מצטיין זו מטרה ארוכת טווח- מטרה ל 4 שנים,

מטרה שצריך לתחזק כל הזמן.

איך מתחזקים מטרה כל כך מאתגרת המונעת מסיבות כל כך שטחיות?

למזלי הגדול בחרתי במקרה תחום שמממש ריתק אותי.

נכון, זו היתה החלטה שנבעה מהאגו אבל מהר מאוד הסקרנות הצטרפה לסיפור.

הכל ריתק אותי כל נישה שנכנסתי אליה בלימודים, היתה עולם מופלא עבורי.

כולל הקורסים הנחשבים "אפורים" כמו חדוו"ה.

יכול להיות שחלק מזה נבע מהעובדה שהגעתי ללימודים בגיל מאוחר יחסית,

כנראה בשלב הרבה יותר בשל בחיים.

וכשנכשלתי מיד לקחתי את זה לכיוון של:

אוקי יופי נכשלנו בואו נלמד, נתחקר ונראה איך משפרים.

במקביל ליכולת התחקור התחלתי לרכוש מיומנויות

עם הלימודים גיליתי שאני מתחיל לפתח המון יכולות נוספות

יכולת הצבת יעדים,

יכולת תכנון,

יכולת למידה עצמאית,

יכולת התמדה לאורך זמן,

חשיבה המצאתית שיטתית

ויכולת התבוננות ממעוף הציפור.

בשנת 2000 עברתי לתעשייה,

כל האתיקה באזרחות התנפצה לי מול העיניים והמשבר היה עצום

הגעתי למשבר עצום בכל תחום בחיי,

בתחום הבריאותי

והנפשי,

חברים אמרו שנראיתי כמו "חי מת".

נפילת המוטיבציה בקורס טיס קפצה לנגד עיני באותה התקופה.

היכולת לתחקר ולהבין מה אני יכול לעשות אחרת

גרמו לי להצליח ולחזור לעצמי.

אם אני מסוגל לסיים טכניון בהצטיינות,

אני גם מסוגל לשנות מצב בריאותי בצורה קיצונית.

חזרה לאורח חיים בריא,

ממצב של כמעט חוסר תפקוד

עד לריצת מרתון,

והשתתפות באיש הברזל.

הבנתי שהעולם משתנה מהר מאוד ומיומנויות הן כלי הכרחי

כדי שאפשר יהיה להשתמש בידע,

ידע כשלעצמו לא שווה כלום

אנחנו מוצפים בידע ומידע, הכל נגיש לנו.

החכמה היא מה אנחנו בוחרים לעשות עם זה, ולצורך כך נדרשות מיומנויות.

הגיעו אלי דורות של מהנדסים מברקים שלא ידעו מה לעשות,

לא הבינו איך לפתור בעיות.

במשך שנים בחיל האויר ובתעשיה הבנתי שאין ערך לידע מבלי שיש את היכולת לעשות איתו משהו:

לפתור בעיות

להשיג יעדים

זה אומר פיתוח מיומנויות.

בלי מיומנויות אנחנו לא שווים כלום.

אחת המטרות שהצבתי לעצמי היתה כניסה לתחום האוירובטיקה- תרגילי טיסה ולהטוטים.

עשיתי קורס והתחלתי להתחרות.

גיליתי שפיתחתי שיטה משלי המאפשרת לי להתקדם בצורה סיסטמטית ולעבור ממקום אחרון לפודיום.

עברתי תהליך למידה עצמאי,

הצבת יעדים,

תחקור

ושיפור.

את אותה השיטה בדיוק לקחתי גם ללימודי הסקסופון והפסנתר.

למה

מוטיבציה נבנית על יציקת משמעות למה שאנחנו עושים.

למה?

למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?

בלי זה, בלי ה"למה" הזה, אין כיוון.

אנחנו חייבים למצוא משמעות שגדולה מאיתנו כדי לבנות מוטיבציה

בעיקר כשמדברים על תהליכים ארוכי טווח.

ה"למה" מלווה אותי כל חיי.

אחרי 10 שנים נוחות בתעשייה הגעתי לצומת

ובחרתי ללכת לכיוון הקיימות - נושא שריתק אותי.

רציתי לעשות משהו משמעותי בעולם הזה.

פתחתי חברת סטארטאפ על בסיס המומחיות שלי בכלי טיס בלתי מאויישים,

שמטרתו להגן על חיי אדם מפני דליקות יער.

לתת תקווה לחיים בעולם טוב יותר ובטוח יותר.

זה הולך קשה,

אבל החודש של איבוד המוטיבציה בקורס טיס כל הזמן לנגד עיני

אני לא מתייאש,

ואני יודע שאני הולך להצליח עם זה.

במקום להגיע לאוסטרליה הגעתי לערד

הסטארטאפ שלי ממוקם כרגע באוסטרליה, והייתי אמור לעבור לשם.

בעקבות הקורונה השתנו התכניות ומצאתי את עצמי בערד

מלמד הנדסת חשמל במכללה.

מכל התהליך האישי שעברתי,

פתאום הבנתי שרכישת מיומנויות אפשר לעשות במגוון תחומים,

החלטתי להעמיק לנושא החינוך.

אני מאמין שהידע והנסיון שלי יכולים לעזור

ולהוות תרומה.

באורט ערד- נתקלתי בחסם,

לא פשוט לעבוד בתוך המערכת הקיימת.

מתוך 40 תלמידים שפגשתי אני יודע שהשפעתי על 5 בצורה ממשית,

אבל זה לא מספיק.

רציתי שהתלמידים יקחו ממני דברים משמעותיים לחיים.

הדרך לפיתוח מיומנויות צריכה לעבור דרך חיזוק החזקות

אם ילד עושה משהו שהוא אוהב, שמסקרן אותו- משם לצאת לדרך.

משם ללמד אותו על התמדה,

על פתרון בעיות,

על מיומנויות.

לייצר חווית הצלחה שתהווה רפרנס להמשך,

שתייצר מוטיבציה.

לדעת להציב מטרה גדולה ,

לפרק אותה לתתי מטרות קטנות וברות השגה.

כאלו שגם עם הכשלונות בדרך, הן בונות את המוטיבציה הפנימית.

אחר כך בשלב השני אפשר להעביר מיומנויות מתחום לתחום.

מטיסה למתמטיקה, להיסטוריה.

החלום שלי- להקים בית ספר לפיתוח מיומנויות

הבגרות והידע הם לא העיקר- אלא האמצעים.

להציב בעיה גדולה ואמיתית,

לתווך את המסוגלות,

לתווך איך אפשר לפרק את הבעיה הגדולה לבעיות קטנות ופתירות,

לפתח את הקניין הרוחני של בית הספר- לפתח פטנטים.

החלום הוא לקחת ילד שמתקשה בבית הספר ובכמה חדשים להביא אותי להיות המוביל בכיתתו.

הדרך- להגיע אליו מתוך תחום שהוא אוהב, מתעניין, תחום שמסקרן אותו.

משם לחזק את יכולות ההתמדה,

היכולת לתחקר ולשפר.

להוביל אותו להצלחות ,

לבסס את תחושת המסוגלות ומשם לצאת לתחומים נוספים.

אני מרגיש שאני עדיין לא מחובר לגמרי לקרקע, ועדיין נמצא 50,000 רגל מעל.

אני רוצה לשנות ולהיות תחת המטרייה של בית הספר.

להתחיל ממש בקטן,

לבחון את הדברים בשטח כדי שאפשר יהיה לראות מה לא עובד, לתחקר ולשפר.

לסיכום:

הדרך לרכישת מיומנויות עוברת דרך כמה תחנות קריטיות:

1. לפתח את יכולת ההתבוננות בסביבה , באנשים, לפתח רגישות.

2. לחלום = להציב יעד, מטרה.

3. לוודא שהיעד מתחום העניין של הילד.

4. מטרה לטווח רחוק- מטרה משמעותית. ל3-4 שנים הקרובות. - להבנות התמדה ולרכוש מיומנויות לוקח זמן.

5. לפרק למטרות קצרות טווח.

6. להבנות שייכות לקבוצה.

7. לבנות עצמאות- הילד החליט, אף אחד לא הכתיב לו.

8. למצוא Role model - דמות להשראה וחיקוי.

9. לקרוא ספרים, שמהווים השראה ומפתחים את הדמיון.

10. להבין את השיטה הפנימית כל אחד לעצמו- לבנות את השיטה האישית וכשמשהו לא מצליח לתחקר: מה היה, למה היה, מה אני עושה אחרת?

ולחזור לדרך - והכל בתהליך ספירלי שבסופו של דבר יוביל למטרה הגדולה.

בסופו של יום,

כולנו רוצים לראות את הילדים שלנו גדלים עם תחושת מסוגלות, עם חוסן,

ילדים שידעו להתמודד עם מורכבות החיים,

להציב לעצמם יעדים ולדעת שהם יכולים להשיג אותם,

בסופו שלדבר-

השמיים הם הגבול.

מוזמנים לצפות בשיחה המלאה עם אריאל - כאן.