לא פשוט להיות מוזיקאי.ת בתקופה הזו הכל משתנה כל כך מהר, שלפעמים נראה שאי אפשר לעקוב אחרי הדברים ואיכשהו אנחנו נשארים מאחור. כאילו אנחנו מדברים בשפה אחרת.

אנחנו עובדים כל כך קשה בשביל כל כך מעט והכל כל כך לא יציב ולא ברור,

אנחנו לא באמת יודעים איך תראה המשכורת שלנו בסוף החודש, כמה תלמידים יהיו בספטמבר, ולא באמת מצליחים להביא את השליחות שלנו ואת היכולות שלנו לידי ביטוי אמיתי כמו שחלמנו.

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים בצורה ברורה על קהילת המוזיקאים והמוזיקאיות ובאופן ספציפי מוזיקאים פעילים, מופיעים ומלמדים כקהילה מועדת לאתגרים פיזיים ונפשיים גבוהים בהרבה מממוצע האוכלוסייה.

​

זה ממש לא מפתיע!

אנחנו משקיעים שנים על גבי שנים ברכישת המיומנויות והכלים עוד הרבה לפני שבחרנו במקצוע הזה כדרך חיים,

מגיעים עם המון שליחות ומטרה להפוך את העולם הזה לטוב יותר, והמציאות בה אנחנו נתקלים - קשה ומאתגרת בצורה בלתי רגילה.
במפגש עם השטח נראה כאילו כל מה שלמדנו הוא לא באמת רלוונטי לתקופה ולתלמידים.​

חלקנו איבדנו את האמונה שזה באמת יכול לעבוד, שבאמת יש דבר כזה להיות מורה לנגינה עם כיתה מלאה, תלמידים מתאמנים, מתמידים, הורים מעריכים ושותפים.
 

התסכול והשחיקה הולכים וגדלים.

תחושה שצריך לקושש תלמידים, לפעמים אפילו לוותר על חלק מהערכים שלנו כדי שהתלמידים יישארו ויתמידו.

אנחנו מלמדים באותן השיטות שלמדו אותנו - שום דבר לא התחדש ולא התעדכן למרות שהעולם מסביב משתנה בקצב מסחרר,

ובכל זאת אנחנו מצפים לתוצאות אחרות ומתאכזבים שהן לא מגיעות.

התקשורת עם ההורים הלכה ונפרמה עם השנים, אנחנו רואים אותם פחות ופחות, והרבה מהאינטראקציות קורות רק כשמתעוררת בעיה.

יותר מזה, התהליך המיוחד והעמוק שאנחנו עושים עם הילדים הפך להיות תהליך שקוף שאין לו נראות בשטח. 

 

מצד שני זו תקופה עם הזדמנויות בלתי רגילות ונגישות.

מחקרים מרתקים וסופר ישימים בכל הקשור להתמדה ומוטיבציה, כלים פשוטים שכל אחד ואחת מאיתנו יכול לרתום לתוך העולם האישי והמקצועי כדי לבנות יציבות, שפה משותפת עם התלמידים שלנו ועם ההורים שלהם, ביטחון כלכלי ומקצועי.

כדי שהתלמידים שמגיעים אלינו ייהנו גם מהנגינה והמוזיקה, גם מהאינטראקציה הבין אישית - החיבור ותחושת השייכות וגם מיומנויות משנות חיים שהם לא יפגשו באף מקום אחר.